יערונת שלי

שוב חלפה לה שנה, אז באותה שבת נוראית הזמן עמד מלכת, אך הוא חולף לו ובלעדייך.
כשנפרדתי ממך באותה שבת לא ידעתי שהפרידה היא לנצח, היית כל כך מתוקה, ניסיתי לאפר אותך עם הצללית שקניתי לך... לא היה בה שימוש יותר.
הבטתי בעינייך הכחולות וידעתי שאלה העניים היפות העולם ומאז אני לא מפסיקה לחפש עיניים כאלה.
ליטפתי את שערך הבהיר המתולתל ולא ידעתי שזה מגע אחרון איתך, היית שלווה ויפה כל כך... ומאז כל נערה בלונדינית מתולתלת מקפיצה את ליבי.
השפלתי עיני וראיתי את נעלי ההתעמלות הירוקות שעמדו ליד מיטתך, הנעליים נשארו מיותמות, אני רואה אותך צועדת בהן, רואה את הליכתך המיוחדת וליבי נקרע ובוכה מגעגועים אלייך.
הייתכן יערונת שלי שלא תחזרי לעולם?, לעיתים נדמה לי כי זה חלום בלהות, הרי איך ייתכן שפרח יפה נעים טהור וטוב לב כמוך נקטף? איך ייתכן כי את לא חלק בכל ההתרחשויות הרבות במשפחה? האם את לא חלק?
אמא שלך מאמינה שאת איתנו כל הזמן, התחלתי גם להאמין אז אני מספרת לך הכל ואמא אומרת שאת שומעת, שמחה, עצובה, דואגת ועושה הכל משם למעלה כדי להגן ולעזור לנו.
אני מבטיחה לך יערונת שגם עופרי, נעמה, אורי, עמרי ואוריה יכירו אותך, ידעו מי היית בשביל כולנו ויאהבו אותך דרכנו, דרך התמונות והסיפורים שנספר להם.
לא ניתן לך להעלם מלבנו ומנשמותינו כשם שנעלמת מחיינו, פרח יפה ונדיר שלי.
אוהבת אותך בכאב וגעגועים עזים

אסתי
יערה שלי

עשר שנים עברו ובעצם הזמן עצר מלכת
עשר שנים שבהם המושג שנים או זמן אצלי מבולבל
עשר שנים שליערה עמדו מלכת... אבל אצלנו הזמן ממשיך...
תאריך הגיוס של יערה היה התאריך האחרון.
אחריו לא היו עוד תאריכים...
לא היה תאריך שחרור מהצבא...
לא היה תאריך לנסיעה לטיול ותאריך חזרה, לו ההורים תמיד מחכים...
לא היה תאריך לפסיכומטרי...
לא היה ליערה תאריך לתחילת הלימודים וחיי סטודנט... ולא היה תאריך לטקס בוגרים...
לא היה תאריך לתשלום שכר לימוד או חידוש חוזה שכירות...
לא היה תאריך לחתונה ותאריך לחגיגות ימי ההולדת...
לא היה תאריך לחגים ולאירועים עם החברים... רק תאריך אחד... 31 לאוקטובר 1998....
חוץ מיערה, אצל כולנו לוח השנה מלא בתאריכים...
ימי נישואין, ימי הולדת, חגיגות של הילדים בגן... תאריכים של חגים וחופשות, של טיולים ונסיעות לחו"ל...
ואת כל אלה צריכים לזכור, צריכים לחגוג.... צריכים לחיות...
לא רק הזמן מבולבל אצלי.
עשר שנים שיש אצלי מלחמה בין השכל והלב...
שניהם נמצאים אצלי בגוף... אבל שניהם נלחמים כל הזמן.
הלב אומר לי שיערה נמצאת בעולם יותר טוב.. אבל אז מתערב השכל ואמר שאין עולם כזה... או שבעצם יערה הייתה רוצה להיות כאן איתנו....
אני מביט בעננים הרכים והלבנים ומדמיין את יערה יושבת עליהם ומחייכת.... ואז נזכר שיערה קבורה כאן בבית הקברות...
בכל חג, יום הולדת או סתם יום שישי, הלב מרגיש את יערה איתי... ואז מתערב השכל וכועס שהרי בעצם יערה לא כאן... ובעצם כמה טוב היה אילו היא באמת....
הלב אומר לי שיערה עכשיו פיה קסומה, מתעופפת לה בגנים קסומים, מוקפת בחיות היער ומדי פעם נוגעת במטה הקסם שלה ועושה טוב לאנשים... ואז אני מבין שפיות חיות באגדות ואני רוצה את יערה כאן....
עשר שנים שאני רוצה שליערה יהיו גם תאריכים כמו לכולם ושיהיה סוף סוף שלום אצלי... בתוכי...
עשר שנים שאני מבולבל וכועס ועצוב... ורוצה לחבק את יערה ולא לעזוב...

אוהב - אבא
מישהו
ביצוע: יהודית רביץ
מילים: אהוד מנור
לחן: מתי כספי

מישהו, מישהו דואג
דואג לי שם למעלה.
בא והדליק כמה כוכבים
והם נופלים אחד אחד.

אנו סובבים בשתי דרכים שונות
יום ולילה לאורכן
עייפים ורעבים ומחכים לאות
בנתיבי אבק וזמן
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות
נפגש בתום ימים רבים,
בתום הרבה לילות
אני יודעת שאתה קרב עכשיו
אביב חלף, קיץ נאסף
והגשם שב.

מישהו, מישהו דואג
דואג לי שם למעלה
בא ואסף כמה כוכבים
השיב אותם אחד אחד.

אנו סובבים בשתי דרכים שונות...

הקיץ האחרון

ביצוע: שפיות זמנית
מילים ולחן: מקס גת מור

זה הקיץ האחרון שלי אתכם
עם הגשם הראשון אני אעלם
דמעותי יזרמו במורד הרחובות
כמו עלה נושר ותקוות רחוקות

אני איש של חורף בין אלפי אנשי ים
אך בחורף הזה כבר לא אהיה קיים
לאט לאט השכבות נמסות
בין רוצים לא רוצים ותפילות אחרונות

אז תזכרו שהבטחתם לא לבכות
כי השמיים גדולים והדמעות קטנות
תעצמו את העיניים כל גשם ראשון
ותחשבו עלי

אני רוצה לטפס על ההרים כי הם שם
ולבקר במדינות מעבר לים
לדעת אם יש צורות חיים אחרות
ואם המתים ממשיכים לחיות

כי זה הקיץ האחרון שלי אתכם
עם הגשם הראשון אני אעלם
לאט לאט השכבות נמסות
בין רוצים לא רוצים ותפילות אחרונות

אז תזכרו שהבטחתם...

View our GuestBook
You are welcome to share your thoughts and feelings
Eva Cassidy - Fields Of Gold

You'll remember me when the west wind moves
Among the fields of barley
You can tell the sun in his jealous sky
When we walked in fields of gold

So she took her love for to gaze awhile
Among the fields of barley
In his arms she fell as her hair came down
Among the fields of gold

Will you stay with me will you be my love
Among the fields of barley
And you can tell the sun in his jealous sky
When we walked in fields of gold

I never made promises lightly
And there have been some that I've broken
But I swear in the days still left
We will walk in fields of gold
We'll walk in fields of gold

I never made promises lightly
And there have been some that I've broken
But I swear in the days still left
We will walk in fields of gold
We'll walk in fields of gold

Many years have passed since those summer days
Among the fields of barley
See the children run as the sun goes down
As you lie in fields of gold

You'll remember me when the west wind moves
Among the fields of barley
You can tell the sun in his jealous sky
When we walked in fields of gold
When we walked in fields of gold
When we walked in fields of gold

Light A candle for Yaara
View Yaara's candle page
Sign our GuestBook
Write to Tzipi & Nati

31.10.2008
מכתבים ושירים שקראנו ביום השנה העשירי
"ומבין התלמים מתחת, אל חלון חדרי המורם, דמות עבר אהובה ונשכחת מטפסה ומבטת דומם".

יש גם רגעים של נחת. זה מוזר לדבר עליהם דווקא עכשיו אבל הם כאן, לפעמים. רגעים כמו הרגע הזה בו אני יושב לבד באוויר החורפי ומגלגל את שמך על לשוני. בקול רם. י-ע-ר-ה. רגעים קסומים כאלה שהופכים את הזיכרון למשהו כל כך מוחשי. י-ע-ר-ה. רגעים שאני שומע אותך כאן לידי למרות שעשר שנים ושבועיים חלפו מאז הפעם האחרונה בה דיברנו. "יש גם נחת בתבל הנוגה הזאת" כתבה רחל ואני קורא אותה ואת כאבה ונזכר בתחושת החום שעטפה אותך ואת כל מי שזכה להיות לידך, גם בימי החורף הכי קרים.

יערה, עשר שנים עברו ושוב אנחנו כאן. נזכרים ומזכירים גם את מה שמעולם לא שכחנו. אני מביט סביב ביומיום ואת חיה ומוחשית בחיים שהמשיכו הלאה בלעדייך אבל כל כך איתך. אני רואה אותך בצניעות ובנועם ההליכות של טל. אני רואה אותך ביופייה של דפנה ובאש המתפרצת ממנה בכל נושא אשר נוגע לליבה. אני רואה אותך במסירות ובאהבה של ציפי ונתי למשפחה, לחברים, לסביבה. אני רואה אותך בחלומות לעתיד טוב יותר של סבא נתן ושל הסבתות שושנה ושולה. אני רואה אותך בגעגוע של החברים. בצורך להשלים קצה של שיחה שנקטעה בפתאומיות פעם מזמן ועדיין לא נס ליחה וחוט המחשבה מעולם לא נקטע.

עשר שנים שבמקום לבקר אותך אנחנו מבקרים מצבה שאפילו באור ובאהבה המקיפים אותה לא מתקרבת אפילו במעט כדי להסביר לכל מי שלא יודע, מי הייתה יערה. עשר שנים של געגועים מודחקים, של רציונליזציה של הכאב. של הבנה שמה שהיה כבר לא יהיה ולא משנה כמה הכול יהיה טוב יותר, יש דברים שאי אפשר לשנות ויש אמת אחת שכמה שננסה לא נצליח לשנות.

ובכל זאת, יש גם נחת בתבל הנוגה הזאת. האחיינים הקורנים שלך שלא זכית להכיר. מעגל חיים קסום שממשיך להתקיים ולשמח למרות כל העצב הזה. חיים שמתקיימים בצל אובדן כואב ומצליחים להראות פעם אחר פעם שנסתרות הדרכים המובילות אותנו אבל הן מזמנות לנו גם לא מעט טוב בתוך כל הרע הזה. ובתוך כל הטוב והרע אנחנו עומדים ומתגעגעים. לחיוכך, לחוכמתך, לעדינות ולאהבה שהיו בך. לכל הדברים הטובים שהיית וכולנו כמו לקחנו כמובן מאליו את עצם התגלמותם בך.

י-ע-ר-ה. כאילו הכול כבר נכתב עלייך. כאילו את הכול אמרתי לך כבר. את הדברים שלא רציתי להגיד אז כשיכולתי. את הדברים שאמרתי אבל רציתי להגיד לך שוב ושוב ושוב. אני אומר "כאילו" כי אני יודע שזה לא אפשרי. אני אמשיך לדבר אלייך. עלייך. לספר לך סיפורים על כל מה שקורה לי ולאלה שסובבים אותי. אני אמשיך לספר בידיעה שאיפה שהוא , לא רחוק מדי, את נמצאת ומקשיבה. אולי גם רואה.

רחל כתבה, קצת לפני שהלכה "הם בלבד נותרו לי, רק בהם בלבד, לא ינעץ המוות סכינו החד. במפנה הדרך, בערוב היום, יקיפוני חרש, ילווני דם. ברית אחת היא לנו, קשר לא נפרד. רק אשר אבד לי - קנייני לעד." ואת יערה, שנה, שנתיים, עשר וגם עשרים ושלושים וכל כמה שנשרוד אנחנו כאן - את איתנו ואנחנו איתך. אוהבים ומתגעגעים בדממה כואבת שאין לה סוף.

אמיר כוכבי

כה הרבה אורכים שונים של זמן - פבלו נרודה

כמה, בסופו של דבר, חי אדם?
אלף ימים, יום אחד?
שבוע, או כמה מאות?
וכמה זמן נמשך מותו של אדם?
ולמה הכוונה, כשאומרים " הלך לבלי שוב"?

היסחפות על גלי הזמן, זו מטלה ללא מנוח - אנו זקוקים להבהרות.
אנו יכולים ללכת אל הפילוסופים,
אך הם עתידים להתעייף משאלותינו.
אנו יכולים ללכת אל הכמרים והרבנים,
אך הם עסוקים מדי האדמיניסטרציה.

אם כן, כמה, סוף סוף, חי אדם?
וכמה חיים הוא חי, בעודו חי?
מוטרדים, אנו שואלים שאלות רבות -
ואז, כאשר זה מגיע אלינו
התשובה בעצם כה פשוטה.

אדם חי כל עוד אנו נושאים אותו בקרבינו,
כל עוד אנו נושאים את אסיף חלומותיו.
אדם חי, כל עוד אנו חיים,
משמרים ביחד זיכרונות.

אוהבו ישא את ניחוחו ואת מגעו,
ילדיו ישאו את משקל אהבתו.
אחד מחבריו ישא את טיעוניו,
אחד יזמזם את החביבים בניגוניו
ועוד אחר, עדיין, יחלוק עימו פחדיו.

והימים יחלפו בפנים מבולבלות,
ואחר כך השבועות, ואחר כך החודשים.
אחר כך יבוא יום בו לא תשאלנה עוד השאלות,
בבטן יתרופפו פקעות הצער,
והפנים הנפוחות תשלוונה.
וביום ההוא, הוא לא יחדל להיות,
אלא אדרבא, יחדל להיבדל מאיתנו על ידי המוות.
כמה חי אדם, בסופו של דבר?

אדם חי כה הרבה אורכים שונים של זמן.

כמו צמח בר
ביצוע: חוה אלברשטיין
מילים: רחל שפירא
לחן: נחצ'ה היימן

מחר, אני אהיה כה רחוקה
אל תחפשו אותי
מי שידע למחול -
ימחל לי על אהבתי,
הזמן ישקיט הכל
אני הולכת לדרכי.
זה שאהב אותי ישוב לשדותיכם -
מן המדבר.
והוא יבין - אני חייתי ביניכם
כמו צמח בר.

אני רוצה לפקוח את עיני
לצמוח לאיטי.
הרביתי לחלום
החלומות טרפו אותי,
רציתי לנחם -
אבל מרדה בי תשוקתי.
היה מיקסם ילדות, היתה גם סערה
בזרועותי.
אני יודעת שהדליקה אש זרה
את לילותי.

היו, היו ערבי געגועים
היו ימים טרופים.
היה כאב חבוי
ורגעים מכושפים.
אני אזכור מבט
מגע ידיים בכתפי.
אני אהיה לצל חולף בשדותיכם
לסוד נסתר.
היו שלום, אני חייתי ביניכם
כמו צמח בר

יערה נסיכה שלנו

31 באוקטובר, שבת בלילה לפני עשר שנים עזבת אותנו.
הכל קרה כל כך מהר לא נפרדנו, בכלל לא הבנו שצריך להיפרד שהכל נגמר, הרי בגיל שמונה עשרה הפריחה אמורה להתחיל ולא להסתיים.
יערונת, מישהו התבלבל, משהו השתבש
את שחייכת אל העולם ועזרת לכולם
דווקא אותך? שם למעלה מישהו דורש?
חזרנו הביתה מבית החולים
ובכינו את הדבר הנורא
יערה שלנו מתה, יערה נפטרה.
דפנה צעקה לא מצמרר
עד היום באזני כהד הוא חוזר
טל כל כך דאג מה יהיה
לא היה בטוח שנחזיק מעמד ונחיה
העולם עמד מלכת הכל נצבע שחור
וכאילו להכעיס, למחרת בבוקר השמש עלתה ושלחה קרן אור.
התעוררנו למציאות של חלום בלהות
התעוררנו לעולם בו צריך בלי יערונת לחיות.
איך אפשר ילדתי בלעדייך
את חלק מהכל וכל כך שייכת
למה נגזר שאת מאיתנו הולכת
התעוררנו לעולם של דמיון וחלומות
הרהורים ומחשבות איך הכל היה יכול להיות
איפה יכולת לטייל ומה יכולת ללמוד
מתי היית מתחתנת ואיפה יכולת לעבוד
כל שלב אליו אוהבייך וחברייך מגיעים
אנחנו בעולמנו אותך מדמיינים
מנסים לשמר מנסים להחיות
מנסים בצורה שונה עוד קצת איתך להיות
היום כאן בחלוף עשור ליד קברך
נתייחד עם זכרך נספר ונבכך
נערה יפה עם גינס וסנדלים
עיניים כחולות עמוקות וראש מלא תלתלים
גומת חן לצד חיוך רחב
ושלווה ורוגע בכל מצב ומצב
לא נפרדנו יערה ולעולם לא ניפרד
קולך דרך קולנו תמיד יהדהד
עינייך דרכנו יראו את העולם
וליבך דרך ליבנו יגע בכולם
לא נפרדנו
אנו רק סובבים בשתי דרכים שונות
יום ולילה לאורכן
עייפים ורעבים ומצפים לאות
בנתיבי אבק וזמן
אנו ניפגש בסוף דרכים ושאלות
ניפגש בתום ימים רבים
בתום הרבה לילות
אני יודעת שגם את קרבה עכשיו
אביב חלף, קיץ נאסף
והגשם שב

אוהבת ומתגעגעת - אמא