מישהו

ביצוע: יהודית רביץ
מילים: אהוד מנור
לחן: מתי כספי

מישהו, מישהו דואג
דואג לי שם למעלה.
בא והדליק כמה כוכבים
והם נופלים אחד אחד.

אנו סובבים בשתי דרכים
יום ולילה לאורכן
עייפים ורעבים ומחכים לאות
בנתיבי אבק וזמן
אנו נפגש בסוף דרכים ושאלות
נפגש בתום ימים רבים,
בתום הרבה לילות
אני יודעת שאתה קרב עכשיו
אביב חלף, קיץ נאסף
והגשם שב.

מישהו, מישהו דואג
דואג לי שם למעלה
בא ואסף כמה כוכבים
השיב אותם אחד אחד.

אנו סובבים בשתי דרכים שונות...

אחרי הכל את שיר

שלמה ארצי
מילים ולחן: שלמה ארצי

אחרי הכל את שיר,
לא עוד בשר ודם,
לא עוד אישה חיה,
אבל את שיר קיים.
והוא עטוף מילים,
מילים ומנגינה,
וקצב מסויים,
אחרי הכל - את שיר קיים.

אז לפעמים כשקר לי,
בשקט מתיישב איתך,
ושר בלי מילים -
אני שר לי.
אחרי הכל, את שיר, את שיר נכתב.
כל המילים שאת לחשת בי,
כל המילים שאת לחשת -
הן שיר עכשיו,
אוהבת, ועוד מה
שחשת בי,
מילים, מילים, מילים בשיר נכתב.

אני קרוב בשיר
כמו הנשימה,
באהבה נפתח,
ונסיים במה?
ונסיים במי?
אולי בך, אולי בי?
אולי בלי מילים,
אחרי הכל, עכשיו את שיר שלי.

15 שנה עברו, וכמדי שנה, כך גם השנה
כולנו כאן-עומדים מול קברך המטופח-יערונת,
הנראה כמו בית פיות.
כמדי שנה-נאמרות מילים, החודרות כמו חיצים ללב.
מושמעים השירים, שנבחרו בקפידה,שמילותיהן כל כך מדייקות את ההרגשה.
איש אינו נשאר אדיש
מרכינים ראש, מזילים דמעה ועוד דמעה.
נותנים חיבוק ועוד חיבוק.
ובלב כבד עוזבים והולכים לביתכם.
וכמדי שנה- השולחן ערוך,
ריחות של מאכלים,מעדנים ודברי מאפה-
כניסיון להמתיק , ולוא במעט, את הטיפה המרה.
ואט אט, מתחילים להתפזר כל אחד לביתו.
מנסים למשוך את הזמן-ולהיות עוד קצת לצידכם
עוד קצת צמודים לכאבכם.
וכמדי שנה-נפרדים עם עוד חיבוק ועוד נשיקה ואפילו חיוך.
וכשנכנסים לאוטו פורצת הזעקה- למה?
ומאפשרים לדמעות העצורות לרדת
עכשיו אפשר- כי קודם הרי באנו לחזק.
לפני שנה וחצי גם משפחתנו הצטרפה למשפחת השכול
והיום אנחנו מבינים יותר את מה שתמיד ידענו,
עד כמה אתם-ציפי נתי טל דפנה והמשפחה כולה
גדולים מהחיים
אתם-לצערנו הרב !! הדוגמא והמופת
איך ממשיכים הלאה?
ומה באמת.....
והלוואי שלא הייתם!!!

אוהבים אלה ויוסי ומשפחתנו כולה
כמו בשנה שעברה, גם השנה בחרנו לסיים עם שיר עם מעט אור וחיוכים...

חיוכים
Roni Ginosar
מילים: לאה נאור
לחן: אנחל קבראל

אם עולה השמש ובכל בוקר חדשה היא
אם הפרחים סתם מחייכים אל העולם
אם מתגלגל הגל מצחוק עד השמים
אז למה גם אנחנו לא נצחק עם כולם?

אם יש עוד קרקסים וליצנים ולא בספר
אם צחוק הילדים נשמע צלול ולא רחוק
צוחק השוק, הים, הפעמון של בית הספר
אז למה גם אנחנו לא נלמד לצחוק?

כדאי, כדאי ללמוד מן הפרחים
לא לקמץ בחיוכים
והעולם, תראו, יהיה פתאום כה טוב
כדאי לחלום ולקוות, נסו רק פעם
כדאי לצחוק, כדאי לחיות, כדאי לאהוב

כדאי גם לחייך, מותר לכעוס
אך בזהירות לא להרוס
אפשר לרקום חלום נפלא ביום סגריר
הכל יהיה עוד טוב יותר ודאי, אבל בינתיים
אפשר לבכות ללא סיבה, אפשר גם לשיר

אדם הולך בעיר והיא שלו והיא זרה לו
והוא שותק והעולם כולו שותק
לפתע בדיוק מולו תינוקת התחייכה לו
והאדם צוחק והעולם כולו צוחק

ושוב נושקת שמש את העיר המאוהבת
גל שובב וקל נושק לסלע שוב ושוב
האור נושק לצל והפסים את הרכבת
רק אנו שוכחים מה שכל כך כל כך חשוב

כדאי, כדאי ללמוד...
הקיץ האחרון

ביצוע: שפיות זמנית
מילים ולחן: מקס גת מור

זה הקיץ האחרון שלי אתכם
עם הגשם הראשון אני אעלם
דמעותי יזרמו במורד הרחובות
כמו עלה נושר ותקוות רחוקות

אני איש של חורף בין אלפי אנשי ים
אך בחורף הזה כבר לא אהיה קיים
לאט לאט השכבות נמסות
בין רוצים לא רוצים ותפילות אחרונות

אז תזכרו שהבטחתם לא לבכות
כי השמיים גדולים והדמעות קטנות
תעצמו את העיניים כל גשם ראשון
ותחשבו עלי

אני רוצה לטפס על ההרים כי הם שם
ולבקר במדינות מעבר לים
לדעת אם יש צורות חיים אחרות
ואם המתים ממשיכים לחיות

כי זה הקיץ האחרון שלי אתכם
עם הגשם הראשון אני אעלם
לאט לאט השכבות נמסות
בין רוצים לא רוצים ותפילות אחרונות

אז תזכרו שהבטחתם...

View our GuestBook
You are welcome to share your thoughts and feelings

יערה נסיכונת שלנו

כמו עמד הזמן מלכת, שוב העצים עומדים בשלכת, שוב סיים החצב את פריחתו ודמדומי הקיץ נותנים את אותותיהם.
גשם ראשון ירד

גשם זה גרם לשמחת אין קץ ולצהלה רבה אצל אורי, יונתן ומיקה. הם פתחו מטריות, חבשו כובעים, התרוצצו בין הטיפות וצחקו בקולי קולות.
ותוך כדי משובתם זו נשבר בתוכי משהו. הלב התמלא בכאב פיזי אמיתי.
נזכרתי באחד הביקורים האחרונים שלי אצלך יערונת, ירד גשם קל, הגשם הראשון לאחר הקייץ הארוך. גם אימא שלך הייתה אתנו בחדר בבית החולים. אימא פתחה את החלון והצלחנו להריח את הריח המיוחד שעמד באוויר. אימא ניסתה לשמח אותך ולהראות לך את יפי הטבע, את העננים המיוחדים שהיו בשמיים באותה שעה וכמדומני הייתה אף קשת.

הסתכלת והיית עצובה, אני ממש זוכרת את הרגע הזה, דמותך באותו רגע כל כך חיה בתוכי. לא אשכח את תלתלי הזהב שלך באותה שנייה, את נעלי באולסטר האדומות שנעלת וחשבנו שאולי נצא לטייל אך לא יצאנו. היה זה הגשם האחרות שראית נסיכתי.

רציתי לספר לקטנים עלייך ומדוע הגשם הזה לא מצליח לשמח אף אותי, אך הם קטנים מדי. אספר לכשיגדלו, הם מכירים את שמך, את תמונתך אך את הסיפורים עלייך עדיין לא שמעו.

הסתיו הזה שפעם אהבתי הפך למשהו קשה ומחניק את הגרון בדמעות.
כל רוח קלילה, כל ריח, כל עלה מתנופף מזכיר לי את ימייך האחרונים.

יש בי דחף נוראי להחזיר הכול לאחור, להחזיר אותך אלינו, אך משנה לשנה אני מבינה יותר כמה זה בלתי אפשרי.

אני עצובה וכועסת, ואולי כבר כתבתי זאת, אך אותן מילים חוזרות אלי שוב ושוב " זה כל כך לא הוגן איך נקטעו חייך הכה צעירים, הכה יפים!"

אני בוכה בסתיו, אני חשה קירבה רבה יותר אליך בימים אלה, אני זוכרת בכאב ואוהבת אותך בדומיה שמפלחת לי את הנשמה והמוח, ובאותה שעה את משייטת לך ברוגע וביופי נסיכי כדרכך אי שם בשמי התכלת המעוננים של הסתיו, מבינה לליבנו, מנחמת ואוהבת אותנו משם, ודבר אינו מנחם אותנו פה.

אוהבת
אסתי

Light A candle for Yaara
View Yaara's candle page
Sign our GuestBook
Write to Tzipi & Nati
31.10.2013
מכתבים ושירים שקראנו ביום השנה החמש עשרה

יערונת נסיכה שלנו

איני רוצה לכתוב לך דמעות
מבקשת להחיות אותך לרגע קט
להאיר את עינייך יפות המבט
לפזר תלתלייך הזהובים ברוח
לראות חיוך רחב על פנייך מרוח.
איני מבקשת לכתוב דמעות
רוצה לשמוע את צחוקך המתגלגל
מחכה שהטלפון יצלצל
שאשמע אותך מספרת חוויות
כאילו את פשוט ממשיכה לחיות
רוצה שתהיי שוב איתנו
ולא רק בנשמתך
מתגעגעת כל כך לחבקך
תאמרי שחזרת ולתמיד את נשארת
איננו יכולים אחרת
איני רוצה לכתוב דמעות
מבקשת כבר להתעורר מחלום בלהות
לראותך מאושרת ושמחה
מגדלת משפחה
רוצה שתהיי אחות לטל ולדפנה
אחות חיה ולא זיכרון ותמונה
רוצה שתהיי נכדה מתרפקת
שתהיי דודה מפנקת
חלום בלהות מציאות מרה
כל כך מתגעגעת ואוהבת אותך יערה

אמא

יש לך אותי

תיסלם
מילים: צוף פילוסוף
לחן: יזהר אשדות

לכי ילדה אהובה אל חופים רחוקים
אל חלומות אחרים
יש עוד דרכים שאותן לא עברו מעולם
לכי לשם

קחי לך ילדה אהובה את תרמיל האתמול
יש בו כמעט את הכל
לכי ילדה אהובה, כי עוד לא מאוחר
אל המחר

לא, לא, אל תשכחי
גם כשעצוב לך
יש לך אותי
לא, לא, אל תשכחי
אני כאן

אל תכעסי אהובה, אם נתנו לך לחשוב
אין כאן מקום לאהוב
פעם היה זה חלום
שאליו מגיעים
ממקומות אחרים

לא, לא, אל תשכחי...

ואני כבר עייפתי מאוד
על שנים אבודות לא אבכה עוד
כשביקשתי למצוא את הסוד
זה שגם לך מחכה

לכי ילדה אהובה אל חופים רחוקים
אל חלומות אחרים
יש עוד דרכים נסתרות להגיע דרכן
לכי איתן

לא, לא, אל תשכחי...
רגעים של געגוע, דברים קטנים, לפעמים מכווצים את הלב, רגש של החמצה מציף את הגוף, עצב ממלא את הנפש, טיפה קטנה נאספת בזווית של העין. לפעמים זה מוזר שכל התחושות שמשתוללות בפנים מתנקזות לדמעה אחת שבשקט זולגת על הלחי מבלי שמישהו ישים לב

יש אינספור רגעים של חוסר. הרבה כאב על הזכרון שנהיה פחות חד וברור.
תחושת פספוס על כל מה שהיית יכולה להיות, על החברות והשותפות שהייתה יכולה להיות שלנו.

לפעמים אני מנסה לדמיין את דמותך המבוגרת, חושבת על אופייך, נזכרת בדברים שהיו חשובים בעינייך, בדברים השוליים, במה אהבת.. ומה היית חושבת עליי, על מי שהתבגרתי להיות, על הבחירות השונות שקיבלתי..

עם השנים העצב נהיה מעט עמום כאילו קבור עמוק יותר ויש רוגע מסוים שממלא אותי.
יש הרבה רגעים של חיים, בכולם את חסרה לי.

מתגעגעת מאוד

דפנה
ניסיתי לכתוב לך יערה ולא הצלחתי

כל כך הרבה מתרוצץ לי בראש שאני לא יודע מאיפה להתחיל.

לספר לכולם על ילדותך?
לספר על תקופת תנועת הנוער?... על הטיולים שלנו?... על הקמפינג בהאון ונוה ים?... לדבר על חיתוך הדיבור שלך... על הגומות והתלתלים... על העיניים הגדולות... על החיות שגידלת... על תקופת בית החולים...

איך אפשר להכניס חיים שלמים בכמה שורות... בכלל המילים אינן יכולות להביע את מה שאני מרגיש...

בסוף... אתמול, התיישבתי לכתוב וזה מה שיצא...

געגועים... איך אפשר לתאר געגועים, איך אפשר להסביר געגועים...

געגועים לריח, לדמות, לחוויות, לדברים שנאמרו, לתלתלים, לעניים כחולות גדולות, לגומת חן, לחיוך תמידי, להתעקשות על דעתך, לצורת הליכה, לדיבור, לצחוק, לבכי, ללבוש..

לא... אי אפשר...

געגועים אצלי זה מין סוג של כאב,
כאב שאקמול לא עוזר לו.
כאב שמרגיש כאילו הגוף מתפרק לחלקים...
אבל זה סוג של כאב שאני פוחד לאבד אותו.
אני פוחד שיגיע יום ואני לא ארגיש אותו... מה יהיה אז?
מאז שהלכת אני כמעט לא זוכר דברים... נתקעתי עם הזיכרונות מבית חולים.
אותם אני זוכר בפרוט... כל דקה... אבל לצערי רק אותם אני זוכר
אבל הגעגועים אלייך, לדמותך, לריחות לקול ולמראה מחזיקים אותי שפוי.
והגעגועים אלייך רק הולכים ומתגברים ככל שעוברות השנים.
כמה זמן אפשר עוד להתגעגע...
כמה שטוב לי שאני מתגעגע...
מתגעגע לחיבוק, מתגעגע לראות אותך... לשמוע אותך... פשוט מתגעגע..
עמרי אמר לי השבוע... "סבא, אולי אני אעשה קסם ויערה תחזור?"...
כמה טוב להיות ילד... כמה טוב שיש לנו נכדים...
יערה, אוהב ומתגעגע
אבא

Josephine Wall